סילבוס

תוכן הקורס ומטרתו

בסדרת ההרצאות נתאר איך התפתח המדע על רקע היסטורי ותרבותי החל מתפיסות קוסמולוגיות של האדם הקדמון, האסטרונומיה המצרית והמסופוטמית, המחשבה היוונית, ההלניזם, ימי הביניים, דרך המהפכה המדעית ועד ימינו. המדע מתבגר כשהוא מוותר על המאגיקה, ומתחיל לעסוק בפתרון תעלומות הטבע בכלים שהתגבשו ע"י אבות המדע המודרני, תוך השענות מסוימת על הניסיון של חוקרים קודמים (כמו אלכימאים ואסטרולוגים).
בדרך כלל מה שמכתיב את ההתקדמות המדעית הם דחפים אינטלקטואליים והצורך לדעת ולהבין, ודרישות כלכליות-מדיניות-צבאיות בהרחבת הידע והטכנולוגיה.
נתייחס להבנת העולם היוונית לפני העידן הקלאסי של סוקראטס-אפלטון-אריסטו: תאלס ממילטוס - מתמטיקה, אנאקסימאנדר, מפת העולם, הראקליטוס: "הכל זורם", פיתאגורס) ההוגים את קיום היסודות הארכאיים ואת ההירארכיה של היקום. נדון בתפיסת המדע של אריסטו הגדול ועל השפעתו האדירה על הדורות הבאים. נתייחס גם להשפעתו המדכאת את התקדמות המדע, כמו דעתו על הריק (Vacuum) והשפעתה השלילית על התפתחות המכניקה ועל קיום האטומים.
נתמקד בגישה הגיאוצנטרית (הארץ במרכז העולם) של פתולמאוס (תלמי), שהיא גישה מדעית עקבית, למרות היותה כמובן שגויה.
נתייחס למעמד האוניברסיטה והידע הממוסד בימי הביניים. נראה שבניגוד לתפיסה מסורתית שגויה את התקופה, ישנו עושר מחשבתי גם בימי הביניים, בעיקר המאוחרים.
נדון בתפיסות חדשות בהבנת העולם בעידן המודרני המוקדם, סוף עידן הרנסאנס ואחריו, המאות ה-17-16, בהם מתרחש המעבר הפרדיגמטי מהתפיסה הגיאוצנטרית לגישה ההליוצנטרית (השמש במרכז העולם, שגם היא בעצם שגויה). המעברים מאלכימיה לכימיה ומאסטרולוגיה לאסטרונומיה מתרחשים בערך במקביל, בעיקר עם שילוב המתמטיקה במחקר, ועם הדרישה לערוך ניסויים ותצפיות; תהליכים אלה מגדירים את עידן המהפכה המדעית.
בהקשר זה נדון בתופעה שהיא לכאורה אסתטית: סימטריה וחוקיות - האם היא מצוות הטבע, או "רק" צורך אנושי.
נדון בפירוט בשלשלת ההבנה הפיסיקלית של גדולי המדע: קופרניקוס, בראהה, גליליאו, קפלר, דקארט, הוק, הויגנס, ניוטון; וביניהם רבים אחרים, פחות מפורסמים, שעמלו קשה בדרך לאיסוף וגיבוש ידע האנושי.
זוהי התקופה בה מתגבשת החשיבה המדעית המסודרת לפי תיאור מכאניסטי ותיאור מתמטי ברור, להסבר תופעות הטבע ונוצרת שפת אינטראקציה הנדרשת בין העוסקים במדע.
שיאי התקופה הם בהליוצנטריות של קופרניקוס, המדידות המדויקות של בראהה, התצפיות של גלילאו בגרמי השמיים הבלתי-אידיאליים, חוקי קפלר על תנועת הפלאנטות והכבדיות (גרוויטאציה) וחוקי המכניקה של ניוטון.
נדון בתכונות הנדרשות לעיסוק מדעי (תיאור מדויק, ניבוי תוצאות בלתי ידועות, בקרה על ניסוי, אובייקטיביות, תיעוד, יכולת הפרכה) ונשווה בקצרה לתיאוריות בלתי מדעיות.
לבסוף נתאר בקצרה את ההבנה האנושית את היקום אחרי המהפכה המדעית ועד ימינו.
לסיום אדון במונח "מהפכה מדעית" - האם מהפכה או בעצם אבולוציה מתמשכת לאורך כל ימי האנושות, ללא כל סיום.
מעבר לדיון בתולדות האסטרונומיה, מודגשות הנקודות הבאות הנכונות להתפתחות מדעית בכל תחום:
1. המדע אינו תורה מסיני: יש בו גישות שונות, אינו חף מטעויות ואפילו שגיאות, המתוקנות לאורך הזמן בעבודה מפרכת של מדענים רבים
2. המדע אינו מתקדם בצורה מונוטונית, אלא יש בו התקדמויות וגם נסיגות
3. גם תיאוריות ופרדיגמות שגויות יכולות לקדם את ההבנה של הטבע ונדון בהן מתוך כבוד
4. המדע וחקר הטבע אינם מסתיימים וכנראה לא יסתיימו לעולם: תמיד יהיו עוד ועוד בעיות שאין להן פתרון נראה ותחומים חדשים יצוצו
5. קפיצות ומעברים פרדיגמטיים כרוכים בדרך כלל במשבר של תפיסה ושל קבלה
6. המדע אינו תלוש ממציאות חברתית ומושפע מסביבת המדען ומהקשרים פוליטיים
7. תכונות שבדרך כלל נדרשות מעיסוק מדעי: תיאור מדויק, ניבוי תוצאות בלתי ידועות, בקרה על ניסוי, אובייקטיביות, תיעוד, יכולת הפרכה
8. מה שמכתיב את ההתקדמות המדעית הם דחפים אינטלקטואליים והצורך לדעת ולהבין, ודרישות כלכליות-מדיניות-צבאיות בהרחבת הידע והטכנולוגיה.
אין צורך בלימודים מדעיים כדרישה להשתתפות בקורס.