סילבוס

תוכן הקורס ומטרתו

האפן שבו ילדים רוכשים מונחים לשוניים של זמן ומרחב, סבורים מומחים לרכישת שפה, מלמד על תפיסת הזמן והמרחב שלנו. הפסיכו-בלשנים איב קלארק והרברט קלארק (Clark) טענו כבר בשנות ה-1970 שמונחי הזמן שלנו אינם אלא מטפורה מרחבית. בלשנים קוגניטיביים רבים החלו לגלות באותן שנים עניין רב במבעי הזמן והמרחב - לא רק באנגלית, אלא גם בשפות אחרות. כך יכול היה הבלשן מרטין הספלמת' (Haspelmath) לטעון שקטגוריות דקדוקיות כמו יחסות, ביטויי יחס ותארי פועל מעידים על המקור המרחבי של ביטויי הזמן בשפות כולן. נדמה שקביעה זו אינה מתיישבת עם הטענה המפורסמת של הבלשן בנג'מין לי וורף (Whorf), שמונחי הזמן והמרחב שלנו נובעים מתרבותנו ומשפתינו, ואפילו החלל והזמן הניוטוניים הן נגזרות של מערכת תרבותית מסוימת. אולם בסדרת מחקרים שפרסמה בשנות ה-2000, ביקשה החוקרת לרה בורודיצקי (Boroditsky) להראות שדווקא הקשר ההדוק והאוניברסלי בין מבעי זמן ומרחב בלשון הוא הוכחה ניצחת להבדלים התרבותיים בתפיסת המרחב והזמן. נתונים חדשים מחקר המוח עשויים להפוך את הקערה על פיה: יתכן שהמשותף לתפיסת הזמן והמרחב שלנו אינו מצוי במושגים של זמן או של מרחב - אלא במושגים של גודל.

בכל אחד מן הרגעים האלה בלשנים ומדענים קוגניטיביים ביקשו להוכיח טענה עקרונית על הלשון ועל הקוגניציה באמצעות ראיות על טיב היחס בין זמן ומרחב בלשון ובתפיסה. מעטים מהם היו ערים לכך שלטענותיהם יש היסטוריה חשובה הקושרת בין הבלשנות לבין מדעים אחרים. מהי ההיסטוריה המדעית של רעיונות על היחסים בין זמן ומרחב בלשון ובתפיסה וכיצד היא קשורה להיסטוריה של הפיזיקה ולזו של מדעי האדם? מתי מופיעה קטגוריה דקדוקית של "מרחב" ומה הקשר בינה לבין מבעים של טמפורליות בשפה? מה מקורו של הויכוח מה קודם למה, תפיסת הזמן או המרחב, וכיצד דיברו בלשנים ופילוסופים על שאלות דומות לפני ניוטון ואחרי איינשטיין?

בסמינר נקרא טקסטים של בלשנים ושל פילוסופים מודרניים ועכשוויים וננסה להתחקות אחר הדיונים הערים והויכוחים הלוהטים בעניין היחסים בין זמן ומרחב בשפה ובקוגניציה. ידע קודם בבלשנות, במדעים קוגניטיביים או בפילוסופיה אינו חובה.